סגנון הורות – חלק ג'
|
|
|
התבוננות בהורות
השאלה איך הורים ממלאים את תפקידם ההורי מעסיקה בעלי מקצוע והורים כאחד.
גישות שונות להתבוננות בתפקוד הורי ולהשלכותיו על הילדים פותחו לאורך שנים.
בכתבה זו אני מציעה את הנחת היסוד הבאה:
להתנהגויות ההוריות השפעה מכרעת על התפתחותם הקוגניטיבית, החברתית,
הרגשית, וההתנהגותיות של ילדיהם, על בריאותם הפיזית והנפשית ועל רווחתם.
גישה זו מפנה אחריות רבה אל ההורים, ומאפשרת לחקור את קשייהם של הילדים
באמצעות בחינת תפקוד ההורים. על פי גישה זו, אפשר להביא לשינוי בהתנהגות
הילדים באמצעות שינויים בדפוסי ההתנהגות של ההורים.
דוגמה
הורים משכיבים את ילדיהם לישון בחדר מוחשך וביצירת אווירה שקטה בכל הבית. הם מרדימים את ילדיהם על-ידי כך שהם נמצאים בחדרם, שרים להם שיר ערש ממושך, טופחים על גבם ונשארים בחדר עד שהילדים נרדמים.
ניתוח הדוגמה
הילדים מפתחים תלות בנוכחות ההורים ובטקסיות לה הורגלו. אם וכאשר ההורים ירצו לשנות או להפסיק את תהליך ההרדמה שהפך לשגרה, הילדים עלולים למחות על-ידי בכי, קימה מן המיטה, בקשות לשתות ללכת לשירותים וכדומה. כלומר, המחאה של הילדים היא תוצאה של רצון ההורים לשנות את ההרגל שבדרך ההרדמה.
המלצה 1
מוטב היה אילו ההורים היו מאפשרים לילדים להירדם באופן עצמאי מלכתחילה.
עם זאת, שינוי הרגל אפשרי.
חשוב לזכור ששינוי מצריך סבלנות רבה ועקביות בנקיטת הדרך החדשה.
בין אם הילדים מדברים ובין אם לא, ההורים צריכים להכין אותם לשינה על-ידי אמירת השלבים העומדים בפניהם כמו: "עוד מעט תלך לישון, נשטוף פנים, נשכיב אותך במיטה עם הדובון, תחשוב מחשבות נעימות ותישן עד הבוקר".
הורים ייטיבו לעשות אם יאפשרו לילדיהם להתכנס לתוך עצמם, להירגע ולהירדם בסביבה טבעית. כך יתפתח וויסות עצמי הנחוץ מאוד להסתגלותם של הילדים לחיים במשפחה ובחברה.
אמנם, לעיתים תינוקות ואף ילדים צעירים בוכים לפני ההירדמות. זוהי התנהגות טבעית וצפויה שתחלוף תוך זמן קצר גם ללא התערבות ההורים. מקורה של התנהגות זו בחוסר בשלות שמאפיין תינוקות ופעוטות.
עוד קצת תיאוריה
הורות סמכותית מצריכה את תמיכת ההורים בילדים, היא חיונית ביותר תמיד,
ובשלבי הבשלה והתפתחות היא הכרחית.
הורים מרבים לעודד ולתמוך בילדים כאשר הם מצליחים ומפגינים ביצועים מרשימים לגילם. אז הם גורמים להורים נחת המתבטא בשבחים והרעפת גילויי חיבה. זהו מהלך טבעי ומבורך אבל,
תמיכה נדרשת לילדים בעיקר כאשר הם מתמודדים עם בעיות וקשיים.
ניתן להבחין בזאת על-ידי שינויים בהתנהגותם שנובעים מתסכול, כעס ואכזבה.
בהתנהגותם זו הילדים מבקשים מההורים תשומת לב, עזרה ותמיכה. למרבה הצער, מכיוון שהילדים מאכזבים ומכעיסים, לעיתים ההורים קצרי רוח ומגיבים בהתאם.
המלצה 2
כשהילדים מתנהגים באופן שלא תואם את גילם או את התנהגותם השגרתית,
נסו לאתר מה הסיבה, בררו מה גורם לבעיה, מה גורם לקושי?
לעיתים הסיבה לבעיה טריוויאלית ותוכלו לפתור אותה בקלות. למשל, ילד שמנסה להרכיב משחק בצורה הפוכה, לא מצליח ובוכה, זורק את המשחק וכועס. קראו לו ובסבלנות הראו איך מרכיבים והסבירו שצריך לנסות שוב ושוב עד שמצליחים.
לפעמים אין אפשרות לשנות את המצב, אז ההורים צריכים ללמד את הילדים
להתמודד עם המציאות. לדוגמה, אם ילדכם אינו מרוצה מכך שנולדה לו אחות, מרבה להתלונן ומעדיף שלא תהיה אתכם. הסבירו לו שמבנה המשפחה השתנה ולכולם יש צורך להתרגל לכך (תנו דוגמאות מכם). יש לכך יתרונות כמו לשתף בחוויות ובמשחק. נכון שדרושים ויתורים והם חלק ממה שצריך ללמוד עכשיו.
לסיכום
הנחת היסוד בראש הכתבה העמידה את ההורים כגורם מכריע בהשפעה על בריאותם ורווחתם של הילדים. לכן, כשהילדים מביעים קשיים ובעיות ההורים צריכים ראשית, לבחון את התנהגותם שלהם
כלפי הילדים. בנוסף, ההורים צריכים ללמד את הילדים להתמודד עם קשיים ובעיות ולאפשר להם להסתגל לחיים במשפחה ובחברה תוך מתן תמיכה בלתי מסויגת.
בהצלחה,
ד"ר דימונה יניב
