הכתבות שלנו

סגנון הורות – חלק ב'

 

ד"ר דימונה יניב

Medabrimhorut@gmail.com

אני מדריכה ומייעצת להורים בדרכם להורות סמכותית. הורות כזו, משלבת בין היענות לצרכי הילדים, הצבת דרישות התואמות את גילם ומטרות חינוכיות שמגדירים ההורים.
המוטו שלי -  ניתן להצליח בהורות, לגדל ילדים באווירה מטפחת ולכוונם להצלחה, על ידי נקיטת התנהגויות הוריות מוגדרות ועקביות ומתן דוגמה אישית.

 

          di                                                           

 

 


 

הקדמה

בכתבה הקודמת  נזכרתם בהורות אותה חוויתם אתם. ההיזכרות אפשרה לכם להיפגש עם הרגשות שעלו בכם אז, וחיברה אתכם לתובנה שילדיכם חווים את ההורות שלכם לפי איך שהם מרגישים בה.

סגנון הורות הוגדר ככל ההתנהגויות ההוריות היוצרות את האקלים הרגשי ביחסים בין הילדים להורים. התנהגויות ההורים אינן מתפתחות בחלל ריק, אלא מבוססות על ערכים ואמונות בנוגע לגידול ילדים וכוללות מחויבות וסמכות של ההורים.

בכתבה זו אבקש מכם לברר:

מהם האמונות והערכים שלכם בנוגע לגידול ילדים?

מאין שאבתם את הערכים והאמונות הללו?

הורים רבים עונים לשאלות אלה באופן אינטואיטיבי כמו בדוגמאות:

"הכי טוב לילדים שיאפשרו להם לבחור מה ואיך לעשות"

"כל עוד הם ילדים אנחנו ההורים נעשה הכל עבורם"

"ילדים צריכים גבולות ברורים ולכן אנחנו מחליטים בשבילם"

"אנחנו חברים של הילדים שלנו"

דוגמאות אלה שונות מאוד זו מזו בגישה. נראה שהן שאובות מאופנות חינוכיות או מרצונם של ההורים להתנהג כמו הוריהם או ההיפך מהוריהם. בכל מקרה, הציטוטים בדוגמאות אינם מבוססים על תוצאות מחקר שבדקו את השפעות סגנון ההורות על הילדים לאורך שנים.

 

עוד קצת תיאוריה

מחויבות וסמכות של ההורים הם גורמים מכריעים בסגנון ההורות.

במחקר נמצא שהורים הנוקטים סמכותיות בעקביות, הם אלה שנענים לצרכים ההתפתחותיים של ילדיהם. הם מונעים בכך התפתחות בעיות ואת הצורך להגיב עליהן. ילדיהם מרגישים שהם נחשבים, שמסבירים להם למה נוהגים בהם באופן מסוים, שהם חייבים לנהוג לפי כללים מוכתבים כי רק כך יוכלו להשתלב בחברה ושהם חייבים להתחשב בצרכי ההורים והמשפחה.

ילדים אלה יפתחו בגרות רגשית, יהיו אוטונומיים, לא יגררו אחר לחץ חברתי, הישגיהם בלימודים יהיו טובים יותר והם יהיו אוהבי אדם.  

 

signon2g

 

להיות מעשיים

להיענות לצרכים ההתפתחותיים של הילדים זו משימה מורכבת להורים.

יש להבדיל היטב בין היענות למה שהילדים רוצים לבין היענות למה שהילדים צריכים.

דוגמה: ילד שמתעורר בבוקר ואינו רוצה לקום מהמיטה, הוא מוסיף שאינו רוצה ללכת לגן, בוכה, מסרב להתלבש לאכול ומקשה על ההכנות ליציאה מהבית בבוקר.

ילד זה רומז להוריו על קושי, על בעיה.

הוא זקוק לאוזן קשבת ובעיקר לתשאול סבלני ומעמיק כדי שיוכל להסביר מה הבעיה. ייתכן וביום האתמול היתה לו בעיה עם אחד החברים, אולי הוא נעלב מיחסה של הגננת, אולי סבל מכאב שלא יכול היה לפתור (כאבי בטן והליכה לשירותים עלולים ליצור התנגדות ללכת לגן).

הורים שיאפשרו לילד להסביר מדוע הוא לא רוצה ללכת לגן ייטיבו לעשות. ההורים צריכים לכוון את הילד בדרכים לפתרון הבעיה ולעזור לו בכך. עזרה לטווח הארוך תהיה בהכוונה של הילד לפתור את בעיותיו לבדו. למשל, לומר לגננת שאתמול לא אפשרה לו לדבר במפגש והוא נעלב מכך, לומר לילד שהציק לו שהוא לא מסכים שיציקו לו, להסביר שיש ללכת לשירותים לעיתים קרובות כדי שלא ייצר לחץ.

הורים שיוותרו על הליכה לגן באותו יום, לא יבדקו את הסיבה ולא יעזרו בפתרון הבעיה ישאירו את הילד במצבו הנוכחי מבלי ללמד אותו שצריך להתמודד ולפתור בעיות.

כל הורה אם יעצור לרגע ויחשוב, יוכל להיענות לצרכי הילד, להסביר לו מדוע לא נענה לבקשתו ומה לימד אותו באמצעות השיחה והפתרון של הבעיה.

 

לסיכום

דרישה לעמידה בכללי התנהגות והיענות לצרכי הילדים הם שני ממדים בסגנון הורות סמכותי המשלימים אחד את השני. הורים שיתאמנו בביצועם בעקביות, ירוויחו אווירה רגועה בבית וילדים עצמאיים ומסוגלים להתמודד עם בעיות וקשיים.

 

בהצלחה,

ד"ר דימונה יניב 

x
x