פרפקציוניזם - מושלמות יתר

פרפקציוניזם הוא האמונה האומרת כי אם נחיה בצורה משולמת, ניראה מושלמות ונפגין התנהגות מושלמת, נוכל לצמצם את הכאב שמעניקים הבושה, השיפוט והאשמה. אולי אפילו להימנע כלל מן הכאב הזה.

פרפקציוניזם הוא בעצם מגן. שריון עצום וכבד שאנו סוחבות איתנו במחשבה שיגן עלינו, אך למעשה הוא רק מעכב אותנו. הפרפקציוניזם נועד לזכותך באישור וקבלה. רוב הפרפקציוניסטיות, זכו בילדותן לשבחים על הישגיהם, כמו למשל: ציונים, נימוסים, הופעה חיצונית, ציות לכללים ועוד.
לאורך הדרך, אימצנו את מערכת האמונות המגבילה: "אני מה שאני משיגה ואיך שאני משיגה". השאיפה הבריאה להצטיין מתמקדת בעצמי- "איך אני יוכל להשתפר?" וכמו כן מתמקדת גם בזולת- "מה יחשבו עלי?".

ישנו הבדל בין שאיפה בריאה להצטיינות לבין פרפקציוניזם, אולם בחברה הישראלית הגבול בין שניהם הפך למעורפל. לא פעם, פרפקציוניזם מוביל לדיכאון, לחרדה חברתית, להתמכרות ולתחושות שליליות. השאיפה למושלמות, גורמת לנו להחמיץ הזדמנויות, מהסיבה שהיינו מפוחדות להציג בפני העולם כל דבר שעלול להיות בלתי מושלם. השאיפה הזו בנוסף גורמת לנו לעכב ואף לבטל את הגשמת החלומות שלנו מחשש עמוק שלנו להיכשל ולאכזב את הזולת.
מבחינת הפרפקציוניסטית, סיכון הוא דבר נורא שאינו בא בחשבון.

אז מהי פרפקציוניסטיות?
פרפקציוניזם הוא מערכת אמונות הרסנית שממכרת את המחזיקה בה. המערכת מניעה את המחשבה שלפיה "אם אראה מושלמת, אחיה מושלמת ואעשה הכל מושלם, אצליח להימנע משיפוט, בושה ואשמה". הפרפקציוניזם הרסני למי שמחזיקה בו מפני שאין "מושלמת".
שלמות היא מטרה שנתקשה להשיג. 

בנוסף, אנו רוצות שיתפסו אותנו כמושלמות ורצון זה גם הוא בלתי אפשרי מפני שאין לנו שליטה על הדרך שבה ניתפס בעיניי הסובבים אותנו. הפרפקציוניזם הוא דפוס ממכר, מפני שכאשר אנו חוות בושה, שיפוט ואשמה, אנו נוטות לחשוב שהסיבה לכך היא שלא היינו מושלמות.
במקום להטיל ספק בהיגיון ההרסני של הפרפקציוניסטיות, אנו נשאבות אליו יותר ויותר בשאיפה לחיות ולהיראות "בדיוק כמו שצריך".

התחושות של בושה, אשמה ושפיטה, הן חלק בלתי נמנע מן הקיום האנושי בכלל ומן החברה הישראלית בפרט. פרפקציוניזם רק מעלה את הסיכוי שנחווה את התחושות השליליות והכאובות הללו. לעיתים התחושות האלה, מובילות גם להאשמה עצמית. "זו אשמתי", "אני מרגישה ככה כי אני לא מספיק טובה", "הייתי יכולה לנהוג אחרת".

איך נתגבר על פרפקציוניסטיות?

תחילה עלינו להכיר בעובדה שאנו פגיעות. שנית, עלינו להיות עמידות אל מול הבושה ולתרגל חמלה עצמית. כאשר נביע אהבה וחמלה כלפי עצמנו, ונהיה עמידות מול הבושה- נוכל לקבל ולהכיל גם את אזורי החוסר שלמות שלנו. התהליך שבו נקבל את אזורי החוסר שלמות שלנו, יעניק לנו מתנות אמיתיות, קשרים בריאים, קבלה עצמית והכלה.
השאיפה היא, להגיע למצב שבו תוכלי לבחור מתי להיות פרפקציוניסטית, ומתי להרשות לעצמך להשתחרר וליהנות מחייך "הלא מושלמים".