"התינוק הפך אותי למוצץ"

איך משלבים מוצץ והנקה?

הנקה היא הדרך הטובה ביותר להזנת התינוק. על כך אין היום עוררין.
במקביל כולן כבר יודעות לדקלם ש"הנקה אינה רק אוכל, אלא גם הענקה". מקומו הטבעי של התינוק, במיוחד בחודשי חייו הראשונים, הוא עם אמו. מגע רציף, תנועה, חום והזנה הם צרכים קיומיים של התינוק והדרך הפשוטה והטבעית ביותר לספק לו אותם היא ע"י נשיאת התינוק בצמוד לאם והנקה על פי דרישה.
כפועל יוצא מכך, ולאור העובדה שהנקה מספקת לתינוק צרכים נוספים מלבד אוכל, השד של האם הופך להיות מקור נחמה המספק גם את הצורך האוראלי שלו.

מהו הצורך האוראלי? על פי פרויד, שנת חייו הראשונה של התינוק מאופיינת בשלב התפתחותי אותו כינה "השלב האוראלי", שהעיקרון המנחה בו הוא הימנעות מכאב וחיפוש הנאה. לכן תינוק מוסיף למצוץ מהשד גם לאחר ששבע. לסיפוק מאוזן של הצורך במציצה יש השפעה חיובית על התפתחותו של התינוק והשלכות לגבי חייו כבוגר. בשנתו הראשונה חוקר התינוק את סביבתו באמצעות פיו וידיו וזהו ביטוי נוסף של שלב התפתחותי חשוב זה.

בחברות בהן הטיפול בתינוק הוא חלק משגרת היומיום ומשתלב באורח חייה של האם - נשיאת התינוק על האם (לרוב בעזרת מנשא) וגישה בלתי מוגבלת לשד כמקור בלעדי לאוכל, לנחמה ולהנאה - הן פעולות טבעיות ורצויות. זו אחת השאלות המהותיות שעליהן אני מבקשת תשובה כשאמא לתינוק קטן פונה אליי בבקשת עזרה כי "התינוק הפך אותי למוצץ"...

בחינוך אין "נכון ולא נכון" אבסולוטי. הדבר תלוי תרבות, תלוי גישות חינוכיות שונות ובעיקר תלוי באג'נדה החינוכית אותה נוקטים ההורים. כל עוד שני הצדדים – ההורים והילד – יוצאים מורווחים, הכל בסדר! הבעיה מתחילה כשאחד הצדדים אינו מרוצה...

חלק חשוב ומהותי בהוויה ההורית שלנו הוא ההחלטה על הגישה ההורית שלנו: מהם העקרונות לפיהם אנו פועלים, מהם הקווים האדומים בהורות שלנו, מהם הערכים אותם אנו רוצים להקנות לילדינו, האם שני בני הזוג מסכימים על הגישה החינוכית, האם הסביבה בה אנו חיים תומכת בנו (או לפחות לא מפריעה...)

נשים רבות אינן יכולות או אינן רוצות לשמש "מוצץ" לתינוק, על מנת לספק את הצורך האוראלי שלו. וזה בסדר, כל עוד האם מבינה את צרכיו של התינוק שלה ומוצאת להם תחליף ראוי... לכן נשים רבות כל כך מעידות על המוצץ כעל אחת ההמצאות החשובות ביותר של המאה ה- 20... ☺

אז איך משלבים מוצץ והנקה?

מכל עבר נשמעות אזהרות על כך שאם ניתן לתינוק מוצץ ההנקה תיפגע, התינוק יעדיף את המוצץ ולא ירצה יותר לינוק.

יש לי חדשות בשבילכן: בשילוב נכון, ניתן בהחלט לתת מוצץ מבלי שההנקה תיפגע! אז איך עושים את זה??

על מנת לשלב מוצץ, ראשית נצטרך להכיר את דפוסי ההנקה של התינוק ולבסס את ההנקה.
בואו נציין תחילה כמה עובדות:
1. קיבתו של התינוק קטנה מאוד, בגודל האגרוף שלו.
2. חלב האם מותאם באופן מושלם למערכת העיכול של התינוק ולכן חלב אם מתעכל במהירות גדולה יותר מאשר תמ"ל, בממוצע בתוך שעתיים.
3. הנקה לא אמורה לכאוב!
4. הדרכת הנקה חיונית לביסוס הנקה נכונה ויעילה.
5. תנוחת ההנקה המומלצת ביותר לתקופה הראשונה, עד ביסוס ההנקה, היא תנוחת "עריסה מוצלבת" שבה האם אוחזת בתינוק ביד הנגדית לשד, גופו של התינוק מקביל לגופה של האם ואפו של התינוק מול הפטמה של האם. האם יכולה לכוון את התינוק לשד וביד הקרובה לשד היא יכולה לתמוך בו ואף לסחוט אותו במידת הצורך כדי לעודד זרימת חלב לפיו של התינוק.

לאחר שההנקה מתבססת והאם לומדת לזהות את סימני הרעב של התינוק שלה (בכי הוא סימן מאוחר לרעב!) ניתן לשלב מוצץ: לאחר שהתינוק סיים לינוק מומלץ לוודא שישחרר גרפס העלול להכאיב ולהפריע לו. אם התינוק רדום, מה טוב! נמשיך להחזיק בו לפחות עד שישקע בשינה עמוקה בטרם נשכיב אותו במיטה (כמובן שאמא המעוניינת ויכולה להמשיך ולשאת את התינוק בידיה או בעזרת מנשא - מוטב שתעשה זאת). אם התינוק חסר שקט לאחר האוכל ולאחר הגרפס, קרוב לוודאי שהבטן מציקה לו ובמקרה כזה המציצה מאוד יכולה לסייע לו לשחרר את הגזים ולהירגע. זה הזמן להציע מוצץ!

כשאמא מציעה מוצץ לתינוק קטן, רוב הסיכויים שהמוצץ ייפלט ואמא תטעה לחשוב שהתינוק לא רוצה בו. אך למעשה המוצץ נופל מפיו של התינוק כי פעולת היניקה ופעולת המציצה הן הפוכות! כשתינוק יונק הוא למעשה מלקק את השד וכך חולב אותו. כשתינוק לוקח מוצץ הוא משתמש בשפתיו כדי למצוץ. האינסטינקט הראשוני של תינוק הוא יניקה ולכן, כשאנו מציעים לתינוק מוצץ, עד שהוא לומד להבחין בין יניקה למציצה, הוא ינסה "לינוק" מהמוצץ והמוצץ ייפלט מפיו. אז מה עושים? מאוד פשוט: כשמציעים לתינוק מוצץ צריך לעזור לו להחזיק בפיו את המוצץ עד שהוא יתחיל למצוץ את המוצץ בעצמו. ההסתגלות למוצץ יכולה לקחת כמה ימים.

מאוד מאוד חשוב: ממוצץ לא יוצא חלב. לכן תינוק בריא, שכבר ביסס את ההנקה, לא יעדיף על פי רוב מוצץ כשהוא רעב. א ב ל! באחריות האם המניקה לזהות את סימני הרעב של התינוק ולדעת מתי חוסר השקט שלו/הבכי שלו מעיד על מצוקה שאינה רעב. הדרך לזהות זאת היא שהייה כמה שיותר ממושכת וקשובה עם התינוק.

לסיכום:
1. תינוק אנושי זקוק להיות עם אמא שלו כמה שיותר. נקודה.
2. שהייה ממושכת של התינוק עם אמו מספקת לו את כל צרכיו: חום, מגע, תנועה, הזנה ורוגע.
3. כשאורח חייה של האם מאפשר לה שהייה כמעט בלתי פוסקת עם התינוק, אין צורך להציע לו שום דבר אחר כדי להירגע. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי התינוק האנושי תלוי בזולת לצורך הישרדותו בשנים הראשונות לחייו.
4. הצעת מוצץ לתינוק תיעשה רק אחרי התבססות ההנקה ותתאפשר רק לאחר שהאם תכיר את שפתו של התינוק ותלמד לזהות את צרכיו.
5. מוצץ משמש כתחליף העונה על צרכיו האוראליים של התינוק שאינם הזנה. בהמשך, כשהתינוק נאלץ להיפרד מאמו (כשהוא נכנס למסגרת טיפולית כשהאם חוזרת לעבוד, או כשאמא לא יכולה מכל סיבה שהיא לשהות במחיצתו), המוצץ מהווה נחמה עבורו ודרך נוחה למטפלים אחרים, שאינם אמא, להרגיעו.
כל הדרכים כשרות בחינוך כל עוד טובת שני הצדדים לנגד עיניהם של ההורים. הקשבה לאינטואיציה ומציאת סביבה תומכת חיוניים לפיתוח מערכת יחסים אוהבת, בריאה וממושכת בין הילד להוריו.

מאת: ליטל חלאבין שמש, ליווי לשנה מעוברת
לפרטים נוספים התקשרי: 052-3896119