הכתבות שלנו

טיול בעגלת ילדים

הכשרתם של 11 מסלולים נגישים מאפשרים למשפחות עם מגבלות או עם עגלות ילדים לטייל במקומות שלא יכלו בעבר
במסגרת חגיגות החמישים הכשירה רשות הטבע והגנים 50 מסלולים חדשים ומחודשים 35 מהם מתאימים למשפחות מתוכם 11 מותאמים גם למשפחות עם תינוקות בעגלות ילדים, בסופי השבוע 27-28/2 ו 6/-7/3 ימתינו לכם מדריכי רשות הטבע והגנים במסלולים אלה

אז למי שמתלבט הנה 4 מסלולים מומלצים:

השביל הנגיש בנחל דוד

שמורת טבע עין גדי

רשות הטבע והגנים הכשירה בנחל דוד שביל נגיש, המאפשר לאנשים עם מוגבלות לצפות במפל ובברכה התחתונה של נחל דוד. בשבוע שמירת הטבע ייחנכו פרויקט להשבת המים למדרון מעיין עין גדי, ומבצע לשיקום הצמחייה בנאת המדבר המיוחדת שבחוף ים המלח.

שמורת עין גדי היא נאת מדבר קסומה, ומעיינותיה זורמים אל המקום הנמוך ביותר בעולם. בשמורה, המשתרעת על פני 27,000 דונם, נובעים ארבעה מעיינות: עין דוד בנחל דוד, עין ערוגות בנחל ערוגות ומעיין שולמית ועין גדי נובעים במדרונות שבין הנחלים. לאחר עשרות שנות יובש שבים מי עין גדי לזרום בערוצם הטבעי.
השמורה היא מקום מקלט לעולם צומח וחי מיוחד במינו, והאיגוד הבין-לאומי לשמירת הטבע ((I.U.C.N כולל אותה ברשימת הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע שיש להם ערך עולמי.

המסלול הנגיש
מקופת האתר יוצאת טיילת סלולה ועוברת בין עצים ותיקים וצמחים נדירים שהושבו לנאת המדבר. בצד השביל, בצל עצי שיטה סלילנית גדולים, הוצבו ספסלים למנוחה ולצפייה בשפני הסלע. אפשר לראות אותם מטפסים על עצי השיטה ושיחי הסלבדורה ומכרסמים את העלים בשיניהם החדות תוך כדי השגחה על הנעשה מסביב. השפנים הסכינו לבני האדם ורק כשהם חשים סכנה הם נמלטים בזריזות. גם היעלים למדו שבשמורה אין פוגעים בהם, ומניחים למטיילים להתקרב אליהם.
לאחר כ-350 מ' השביל הנגיש פונה ימינה והופך לסיפון עץ מתוח עד מרפסת תצפית, המשקיפה על הברכה התחתונה ועל מפל המים שיורד אליה. זה המקום ליהנות מיופייה של נאת המדבר, הנזכרת אף בשיר השירים: "אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי (שיר השירים א 14).
המסתפקים בשביל הנגיש חוזרים ליציאה באותה דרך. אחרים יכולים להמשיך עוד כחצי ק"מ, לחצות את פלג נחל דוד, להתקדם במנהרת קנים ולהגיע למפל שולמית. מכאן יוצאים מהמים לגדה הדרומית של הנחל וחוזרים לנקודת היציאה במסלול יבש.

מסלול נגיש בעיר הגזרה הקדומה

פארק (גן לאומי) קומראן

אורח החיים והמחשבה של תושבי קומראן הקדמונים מציתים את הדמיון, ודרך הממצאים שנחשפו בגן הלאומי קומראן אפשר להתוודע אל כת בני המדבר מקרוב. שביל נגיש חדש שסללה רשות הטבע והגנים מעניק הזדמנות לאנשים עם מוגבלויות לבקר בנוחיות באתר.

רקע
חורבת קומראן מזוהה עם היישוב סככה, שנזכר במקרא. המקום זכה לפרסום עולמי בזכות הכתבים העתיקים שהתגלו במערה קרובה לאתר. בשנת 1947 גילה רועה בדווי ליד קומראן מערה ובה כעשרה קנקני חרס. קנקן אחד הכיל גווילי עור של שלוש מגילות – מגילת ישעיהו השלמה, מגילת פשר חבקוק ומגילת סרך היחד.
מהכתוב במגילות ומן הממצאים מקומראן רוב החוקרים מסיקים שיושבי המקום נמנים עם בני כת האיסיים, המכונה במחקר "כת מדבר יהודה", או אנשי ה"יחד". אורח חייהם היה סגפני, הם חיי שיתוף והקפידו על לימוד המקרא ודיני הטהרה. מספרן הרב של ברכות המים והמקוואות שהתגלו באתר מעיד על חשיבות הטבילה והטהרה בחייהם של יושבי קומראן.
תושבי קומראן האמינו בגזרה הקדומה, שלפיה אדם נולד "בן אור" או "בן חושך" וגורלו נקבע מראש. הם ראו בעצמם בני אור. בני הכת הנהיגו לוח שנה שהתבסס על השמש, וממנו נגזרו מועדי חגים

מסלול הטיול
הביקור באתר נפתח בהקרנת הסרט על תולדות קומראן. מאולם ההקרנות יוצאים למוזאון קטן, הממחיש את אורח החיים של התושבים. מהמוזאון יוצא שביל הסיור באתר, כולו נגיש.
מהסככה שבה מוצבים שלטי הסבר על קומראן ועל כת ה"יחד" השביל עובר ליד אמת המים שהובילה את מי השיטפונות שזרמו בחורף אל היישוב. בנחל קומראן זורמים שיטפונות באירועי גשם חזקים ותושבי קומראן ידעו להובילם באמה אל בורות מים, ברכות ומקוואות טהרה רבים שבנו ביישובם.
החופרים באתר זיהו את תפקידי המבנים. החדר הראשון בסיור הוא "חדר המבקר", שכנראה שימש את האחראי על המנהל והכספים של הקהילה, שרכושה היה משותף. משם עוברים לדיר ולחדר האוכל.
בחדר האוכל התכנסו אנשי קומראן לסעודות משותפות. לפני הסעודה הם היטהרו במקוואות הטהרה הסמוכים לחדר האוכל ולבשו את בגדי הקודש שלהם. מהכתוב במגילות ומן הממצאים בחפירות מתברר שאנשי קומראן נהגו לאכול לחם, תמרים, דבש תמרים, תוצרי חלב ובשר צאן ובקר. עצמות חיות המשק נמצאו בכלי חרס במטבח.
מאחורי חדר האוכל נמצא המטבח, ובמחסן הצמוד לו חשפו החופרים כאלף כלי חרס. בחצר המרכזית של המבנה התגלו סירי בישול, ולא הרחק משם נמצאו גם תנור צריפה וכבשן.
בקצה הדרומי של האתר סככת תצפית משקיפה על נחל קומראן ועל מערת המגילות. ממזרח לתצפית נמצא בית הקברות של קומראן. התגלו בו כ-1,100 קברים, מרביתם של גברים. הקבורה נעשתה בשוחות שכיוונן צפון--דרום. מעל הקברים הניחו גלי אבנים. רוב הנקברים היו צעירים, כנראה משום שתנאי מזג האוויר הקשה ואורח החיים הסגפני הרתיעו אנשים מבוגרים מלהתגורר במקום.
למרגלות הקיר המפריד בין האתר לבית הקברות התגלה אוסטרקון (חרס נושא כתובת) המכונה חרס ה"יחד". הכתוב, בסגנון אופייני למאה ה-1 לספירה, מעיד על העברת רכושו של אדם בשם חַני לרכוש כת ה"יחד".
השביל הנגיש עובר ליד שני תנורים לצריפת כלי חרס וליד מתקן שירותים. במתקן התגלה גם קנקן לרחיצת הגוף. ליד עוד מקווה טהרה מול השירותים נמצאו שני חדרי סופרים. בחדרים אלו כתבו אנשי קומראן את כתביהם וקראו בספרי המקרא. במקום נחשפו שולחנות עשויים אבן וטיח ובהם שקעים. עוד נמצאו כאן שתי קסתות דיו מחרס וקסת דיו ממתכת, שכנראה היו מוצבות בשקעי השולחנות. בחדרים האלה נחשפו מאות נרות חרס, שלאורם למדו גם בלילה.
המגדל הוא המבנה הבולט באתר ומטבע הדברים שימש נקודת תצפית ושמירה מפני התקפות של נוודים. המגדל צופה על בקע ים המלח, מצוק ההעתקים והרי מואב.
מהמגדל חוזרים למבואת האתר משם מומלץ לקנח את הביקור בשמורת הטבע עיינות צוקים הסמוכה המונגשת אף היא לבעלי מוגבלויות ולעגלות ילדים.

מסלול נגיש בעיר המבצר

גן לאומי אפולוניה

גן לאומי אפולוניה שוכן על רכס כורכר המתנשא מעל חוף הים. באתר יש שרידים של מבצר צלבני ובראשו תצפית מרהיבה על צוקי החוף התלולים במרחב שבין הרצליה לנתניה. רשות הטבע והגנים הכשירה לאחרונה באתר מסלול נגיש לעגלות לרוב אתרי הגן.

הפניקים התיישבו כאן בשלהי המאה ה-6 לפסה"נ (התקופה הפרסית) וקראו למקום ארשוף, על שם האל רשף – אל המלחמה והסערות. יורדי ים מצטיינים אלו ניצלו את המפרץ הטבעי לבניית מעגן אניות הפיניקים עסקו גם בהפקת צבע מחלזונות ארגמן, שנמצאו בשפע על החוף.
במאה ה-2 לפסה"נ הפכה ארשוף לנמל הלניסטי. יושבי המקום זיהו את רשף עם האל היווני אפולו, וארשוף הפכה לאפולוניה. בתקופה הביזנטיתהיא נקראה סוזוסה ובתקופה זו הגיעה לשיא פריחתה. העיר השתרעה על 280 דונם ופעלו בה גתות, בתי בד לעיבוד תוצרת חקלאית וכן תעשיית זכוכית מפותחת. בעקבות הכיבוש הערבי הצטמצמה סוזוסה אך נותרה על כנה.
בשנת 1101, נכנעה העיר למלך הצלבני בלדווין הראשון,. תושביה המוסלמים הורשו לעזוב עם רכושם, ושם היישוב שונה לארסור. בשנת 1191 התחולל בקרבת מקום קרב חשוב, הלוא הוא קרב ארסוף. הצלבנים, בהנהגת ריצ'רד לב הארי, הביסו את המוסלמים בהנהגתו של צלאח א-דין. קרב זה ביסס את מעמדה של הממלכה הצלבנית במישור החוף במאה השנים הבאות, בקרוב.
בשנת 1261 היו אלה האבירים ההוספיטלרים שהפכו את ארסור למבצר חזק, אך גם הוא לא הועיל. ב-1265 עלה עליו הסולטן הממלוכי ביברס בכבודו ובעצמו. במקום התנהל קרב מר במשך 40 יום, ובסופו הסכימו האבירים ההוספיטלרים להיכנע בתנאי שיותר להם לעזוב את העיר. ביברס נעתר, אך לאחר שחדרו כוחותיו למבצר הוא שינה את דעתו, אילץ את האבירים להרוס את חומות המבצר במו ידיהם, ולקח אותם בשבי. בכך הקיץ הקץ על היישוב בארסוף ועל המבצר הצלבני.

מסלול הטיול
ליד הכניסה לאתר יש שולחנות פיקניק מוצלים ומבנה שירותים. השביל יוצא מכאן ומגיע אל החפיר הדרומי. החפיר הוא תעלה ברוחב כ-10 מ' ותחום בשני קירות זקופים: קיר חומת המבצר וקיר החפיר.
השביל מגיע למרפסת עץ נגישה, הצופה על האזור שמדרום לתל ועל שרידי וילה מהתקופה הרומית. באזור זה השתרעה באותם ימים שכונת מגורים. הווילה כללה חצר מרכזית פתוחה ובמרכזה ברכת מים מוקפת בטור עמודים, ונשקף ממנה מראה מרהיב עין של הים. מעל לווילה נמצאו שרידי בריכות מהתקופה הביזנטית, אך ייעודן אינו ברור.
במקום זה מתפצל השביל, ודרך שאינה נגישה לאנשים עם מוגבלות ולעגלות עוברת ליד שתי ברכות מים מעל הווילה. בשני המתחמים החדשים שנחפרו במקום התגלו שרידי מבנה מהתקופה הצלבנית, אך גם ייעודו אינו ברור. בשכבה שמתחתיו התגלו שרידי מבנה מהתקופה הביזנטית עם רצפת פסיפס ללא עיטורים.
השביל נמשך על ראש הרכס וחולף על פני בור מים עות'מאני. בתקופה מאוחרת יותר כנראה שימש הבור ככבשן לשרפת גיר ועץ כדי להפכם לסיד. הכבשן הוא בור מדופן באבנים וקוטרו כ-4 מ'. הבעירה בכבשני סיד נמשכה שלושה ימים עד שישה ימים, לפי גודל הכבשן.

סמוך לכבשן הדרך מתפצלת ושביל אחד מוביל לשולחנות פיקניק מונגשים.

השביל הראשי מגיע לעוד מרפסת עץ, על תוואי הגשר שהוביל אל המבצר. הגשר נהרס עם המבצר, אך עדיין אפשר לראות בתחתית החפיר את שני העמודים שתמכו אותו. השביל מגיע עד פתח המבצר הצלבני עצמו.
מהמבצר השביל שב לנקודת המוצא. בדרך עוברים ליד אזור פיקניקים מונגש.

פאר הערים הביזנטיות

גן לאומי בית שאן

בגן הלאומי בית שאן מוצגים שרידי הפאר של בית שאן הרומית והביזנטית. מעל כל אלה מתנשא התל הגבוה שכיסה את בית שאן המקראית.
בתחום הגן הלאומי עובר נחל חרוד, שהוא נחל איתן. רשות הטבע והגנים הכשירה באתר מסלול נגיש לבית המרחץ, לתאטרון הרומי ולקרדו.

בית שאן הקדומה ניצלה עד תום את הקרקעות הפוריות והמים השופעים סביבה, את האקלים הנוח לחקלאות ואת מקומה על צומת דרכים חשוב. בני אדם התיישבו בבית שאן כבר באלף ה-5 לפסה"נ. בתקופה הכנענית המאוחרת (מאות 12-16 לפסה"נ) היא הייתה בשליטתה של מצרים.
נראה כי גם הפלשתים שלטו בעיר זמן מה. על פי המקרא הפלשתים הוקיעו את גופות המלך שאול ובניו על חומת בית שאן לאחר שהביסו את צבא ישראל בקרב הגלבוע. מאוחר יותר (ב-732 לפסה"נ) החריב המלך האשורי תגלת פלאסר השלישי את בית שאן במסע מלחמה על ממלכת ישראל.

בתקופה ההלניסטית (המאה ה-4 לפסה"נ) נוסדה בבית שאן עיר-מדינה (פוליס) חדשה על פי מסורת התרבות העירונית ההלניסטית במזרח: רחובות מעוטרים בעמודים, מקדשים, תאטראות, שווקים, בתי מרחץ ומזרקות מים. העיר נקראה ביוונית ניסה סקיתופוליס, על שם אומנתו של דיוניסוס, אל היין. לפי מסורת המתיישבים נקברה האומנת של דיוניסוס בבית שאן.
בשנת 63 לפסה"נ כבשו הרומאים את העיר. בית שאן נכללה בערי הדקפוליס – קבוצת ערים בעלות צביון תרבותי הלניסטי-רומי, רובן בעבר הירדן. העיר שגשגה והוקמו בה מבני ציבור מפוארים.
גם בתקופה הביזנטית, כשדת המדינה הייתה נוצרית, המשיכה בית שאן לפרוח ובמאה ה-5 לספירה הפכה לבירת המחוז השני של ארץ ישראל (פלסטינה סקונדה), שכלל את עמקי הגליל ואת עבר הירדן המזרחי. העיר השתרעה על כ-1,300 דונם ואוכלוסייתה מנתה יותר מ-40,000 תושבים. בית שאן נודעה כאזור חקלאי משובח המצטיין בייצור בדי פשתן, והאמורא ריש לקיש אמר עליה "אם גן עדן בארץ ישראל הוא, בית שאן פתחו" (עירובין י"ט ע"א).

לאחר הכיבוש הערבי במחצית הראשונה של המאה ה-7 לספירה הפסידה בית שאן את בכורתה לטבריה, ורעש האדמה האדיר בשנת 749 החריב אותה כליל. בית שאן הפכה ליישוב כפרי, ובתקופת הצלבנים נבנתה בה מצודה ממזרח לאמפיתאטרון העזוב.

מסלול הטיול
הסיור מתחיל בדגם העיר הרומית-ביזנטית שבמבואה, ומשם ממשיך לתאטרון המרשים, שבו היו כ-7,000 מקומות ישיבה. גוש המושבים הנמוך ובו 23 שורות שרד בשלמותו. מחוץ לתאטרון ניצב טור היקפי של אומנות שתמכו כנראה בקמרון. הקמרון הקיף את התאטרון מן החוץ ונשא עליו גוש מושבים שלישי.
התחנה הבאה היא בית המרחץ המערבי. בית המרחץ נבנה בסוף המאה ה-4 ופעל במשך כל התקופה הביזנטית. המבנה המרכזי מוקף משלושת אגפיו סטווים הנפתחים לעוד חדרים – רובם מרוצפים בפסיפסים או באריחי שיש צבעוני.
מבית המרחץ השביל מוביל לקרדו (רחוב פלדיוס). אורכו כ-150 מ' והוא נקרא על שם המושל שבנה את הסטיו הסמוך לו (פרט זה נזכר בכתובת שנמצאה ברחוב). הרחוב מרוצף כולו באבני בזלת ותחתיו נבנתה תעלת ניקוז. בצדו המערבי של הקרדו נראית הסיגמה – כיכר חצי עגולה ששימשה מרכז למסחר ולבילוי. במרכז אחד החדרים המקיף את הסיגמה יש פסיפס ובו מדליון המתאר את דמותה של טיכה, אלת המזל של העיר.
התחנה הבאה היא המקדש הרומי. שרידי המקדש הנראים כיום הם מן המאה ה-2 לספירה. חזיתו פונה לצפון-מערב והיה בו אולם קדמי, שבחזיתו ניצבו ארבעה עמודים ענקיים בגובה 9.5 מ' ובמשקל כ-25 טונות כל אחד, מסותתים מאבן אחת. מעליהם היו כותרות קורינתיות גדולות שתמכו בגמלון. העמודים וכותרותיהם קרסו ברעידת האדמה בשנת 749, והם מוטלים על הארץ בדיוק במצב שנותרו בו אחרי רעש האדמה.
מצפון למקדש נמצא הפרופיליאון – מבנה שער מפואר בעל שלושה פתחים. נראה שדרכו עלתה דרך לראש תל בית שאן, שגם עליו התנוסס מקדש. בקרבתו נמצאים שרידי הנימפיאון – מבנה בגובה 13 מטר בעל חזית מפוארת, ששימש מזרקה. סמוך לכאן עובר הדקומנוס. בצומת הרחובות הייתה רחבה מרוצפת ומעליה התנשא מבנה עמודים מפואר ("המונומנט המרכזי").
הדקומנוס הוא רחוב מרוצף באבני בזלת. בחלקו הדרומי-מערבי תחם את הרחוב קיר בזלת עבה ובו הותקנו חנויות קטנות מקורות בקמרונות. בחזית הרחוב ובמקביל לו הייתה ברכת נוי ארוכה (487 מ', עומקה 70 ס"מ). בתקופה הביזנטית נבנתה ליד הדקומנוס בזיליקה – שוק פתוח מוקף סטווים.
סמוך לבזיליקה הצטלבו שלושה רחובות ראשיים של העיר. הארוך והחשוב שבהם מכונה רחוב הגיא, על שום שהוא נמשך לאורך אפיק נחל עמל. משני צדי הרחוב ניצבו טורי עמודים נושאי קורות אבנים. מעל נחל חרוד הפך הרחוב לגשר ענקי. מעל לרחוב מתנשא תל בית שאן.
מסלול הטיול עובר דרך עוד בית מרחץ ולידו אולם השירותים הציבוריים – מבנה ובו חצר מוקפת עמודים. לקירות המבנה צמודים 57 מושבי אסלה ותחתיהם הותקנו תעלות ביוב עם מים זורמים. מאחורי השירותים התגלה מתחם פולחני ובו מקדש, מזבחות ונימפיאון. מכאן הדרך ליציאה קצרה.