כתבה: על הנאה, אימהות ושביעות רצון.. יעל דורון יבין

 


על הנאה, אימהות ושביעות רצון..
המירוץ של החיים, העומס, הרצון להספיק, הרצון להיות טובה, לספק את הציפיות שלי, של הסביבה, חוסר הזמן, פעילות מהנה שהופכת למטלה..ריבוי המטלות כבר אמרתי?
בשל העומס הרב בחיינו ואצל אימהות בפרט, מרכיב ההנאה מהרגעים הקטנים, מהדרך ומהחיים- מצטמצם.
ומה קורה אז? אנחנו תופסות פעילות מהנה כמפריעה והיכולת שלנו להוקיר רגעים ולהיות נוכחות בהן- הולכת וקטנה.
מה עושים? עוצרים!
יעל דורון יבין, מאמנת אימהות ליצירת איזון, קבלה והגשמה

אם את חשה ככה אז את מרגישה, את מודעת. החדשות הטובות- את עדיין לא על יותר מדי 'אוטומט'. לפעמים חשים ככה ולא יודעים, לא יודעים על מה לשים את האצבע בתוך הבלגן, לא יודעים למה מרגישים חוסר סדר ובילבול.
ראשית, יכול להיות שמדובר בתקופה. אחרי לידה, פרויקטים גדולים בעבודה, מצב זוגי לא קל או בעיות ספציפיות עם הילדים נכנסים לשגרה המורכבת גם ככה וגורמים לנו לטישטוש בהנאה, ולחוסר לתשומת לב בדברים משמעותייים לנו.
עצירה משמעה זמן אישי, מרחב פרטי, ירידה מהרכבת וחשיבה מודעת לצרכים שלי, להנאות שלי, למשמעות של העשייה המרובה.

לרוב אנחנו גם נהנים מעשייה מרובה, אוהבים את ההספק, את היכולת להכיל את הכל אבל ברגע שמאבדים את עצמנו זה שלט עצור גדול שקורא לנו לחשוב שוב. להתחיל מחדש את המשחק ולדעת מה חשוב לי, מי אני, מה סדר העדיפויות שלי?
אם כבר עצרת ערכי רשימה של דברים שאת נהנית מהם? כשאת נהנית כמו מי את? (דימוי- פרפר, דף חלק, דשא, פיה..?)

'צריך' להנות?
הנאה היא מכלול תחושות שמטבע האדם הוא נצרך להם ושואף להשיגם. זהו רגש חיובי המספק לנו עונג (הנאה זמנית ומוגבלת בהווה), סיפוק וכיף בהווה ובעתיד.
נתנאל ברנדן אמר " ההנאה אינה מותרות אלא צורך פסיכולוגי עמוק".

לא מדובר כאן על הדוניזם (התענגות אינסופית), אלא על היכולת להנות במידה ובמודע, להוסיף לה משמעות (למה אני נהנה מ X ) ולהכיר בקושי וסבל כחלק מהיכולת להנות.
ד"ר טל בן שחר בסיפרו אושר ואושר טוען כי הנוסחא לאושר ושביעות רצון בחיים היא השילוב בין הנאה ומשמעות.
על פיו ההנאה היא דרישה מוקדמת לחיים מספקים אך כשמוסיפים לה משמעות, היא מקבלת גם פן תכליתי,רווח עתידי והשילוב בין רווח עכשווי ועתידי יוצרים את האושר.
גם משמעות בפני עצמה לא תוכל להתקיים לבד כי קשה להתמיד בפעולה מסוימת לאורך זמן אם מרכיב ההנאה חסר.

רובנו תופסים הנאה כחופשה מהנה באתר אקזוטי אבל מחקרים מראים שאם זה מה שנעשה כל הזמן נרגיש צורך ורצון לעבוד, להיות תכליתיים ואף לחזור לשגרה. המשמעות של החופשה תעלם אם יהיה לנו ממנה יתר על המידה. כך גם לגבי אוכל שאנחנו אוהבים- יש גבול כמה ממנו נוכל לאכול נכון? ולכן המשמעות והמידה הכרחיים במרכיב ההנאה.
סדר העדפויות שלנו נקבע גם ע"י ההנאה כך לא נוכל להחליף הנאה אחת באחרת
האם אדם שגווע ברעב יהיה מוכן להחליף ארוחה טובה בעד טיסה בשמי הארץ? האם היינו מחליפים את אהבת חיינו בעד בית על החוף בריביירה הצרפתית?

כדי לדעת מה סדר עדיפות ההנאה שלנו נוכל לשאול עצמנו כשאני אוכלת גלידה, כמה הנאה, כמה כוח, אני מקבלת מזה? אם אני מקשיבה למוזיקה, כמה אנרגיה זה נותן לי? אם אני אוהבת מישהו, עד כמה זה ממריץ אותי? האם זה יותר או פחות מלאכול גביע גלידה? זו הדרך הרציונאלית לאמוד את רמת ההנאה.
קרי- המשמעות שהדבר נותן לי.

בנוסף, תוכלי לבחון את סדר היום שלך במשך השבוע הקרוב- לפרטי פרטים (מיילים, פגישה עם שכן, הסעה לגן, עבודה, ניקיון, שיחה עם חברה ועוד..) מה מהנה בכל פעילות? מה משמעותי בכל פעילות? כמה זמן אני מקדישה לכל דבר? האם יש דברים מהנים שלא נכנסים לסדר היום השבועי שלי?

ציפיות:
כאימהות אנחנו נוטות לצפות מעצמנו להמון! מחשש ש'משטרת האימהות' תגיע ותאמר שלא היינו בסדר- או חמור יותר- שאנחנו נרגיש לא בסדר, ש'נכשלנו'.
אנחנו מלחיצות עצמנו להספיק, להיות, לעשות הכל על הצד הטוב ביותר. למעשה הוויתור בסופו של דבר הוא על עצמנו, על ההנאה שלנו וגם ההנאה מהעשייה. אז העשייה הופכת מטלה ואיננה מהנה יותר.
אם הציפייה תהיה מציאותית ומאתגרת כאחד נוכל לשאוף גבוה אבל לצפות גם לקשיים וכך לוותר לעצמנו, להכיר באנושיות שלנו וחשוב מכל- לא להיות מתוסכלות!

ל' מתאמנת שלי הרגישה שהיא מתמוטטת מאירגון מסיבת יום הולדת לבנה בן ה-5. "פעם נהניתי מזה" היא אמרה "היום זה משהו שצריך לעשות וזהו". כששיחקנו בכמה משחקים והיא הצליחה לצאת מ'העולם' שלה, היא שמה לב דרך החוויה שהיא רוצה בחזרה להנות ושמה שהפריע לה להנות הוא הצורך שלה שהכל יהיה 'כמו שצריך', שכלום לא ייחסר כדי שהוא יהיה מרוצה. החשש שמשהו לא טוב יקרה העביר את המיקוד שלה על הכישלון והניסיון להרחיקו ולא על ההנאה מהמאורע!

נכון אף אחת לא רוצה שמשהו ישתבש ביום ההולדת של בנה או ביתה אבל דווקא ממקום של אירגון נכון סדר ופרופורציות- מרכיב ההנאה חשוב יותר והוא גם זה העובר בתשדורת לילד ומעביר מסר חשוב בהרבה מאשר הפתעות שנשכחו בבית...
הפסיכולוג חיים עמית בספרו הורים כבני אדם מסביר על חשיבות היותנו אנושיים, כולל קשיים וכישלונות כמודל לחיקוי עבור ילדינו - כל דבר ניתן לתקן וחשוב מזה- מכל דבר ניתן ללמוד.
שאיפה גבוהה עם ציפייה ריאלית יכולה לשרת אותנו יותר.

מהי ציפייה ריאלית? לא צריך לרצות להנות כל הזמן. חיינו בנויים מעליות ומורדות רגשיות. אם על אף צער וסבל אנחנו מרגישים גם שמחת חיים- הציפיות שלנו הגיוניות. בנוסף, אם נחזור לל', אפשר להיות 'מספיק טובה' כמו שאמר הפסיכואנלטיקן וויניקוט. לעשות כמיטב יכולתי בלי לחץ ולוותר על חלק מהתחומים והעשייה בגלל העומס והנסיבות.
כבר שיתפתי וסיפרתי שאני למשל מנקה את ביתי אחת לחודש ומבחינתי אני שבעת רצון מהעניין. זה מפנה לי זמן לדברים 'גבוהים' יותר בסדר העדיפויות שלי.
מה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לכל אחת. תוכלי לקרוא עוד על איזון במאמר על איזון בית ועבודה שכתבתי.

נקודות מבט:
כאמור מרוב עומס המיקוד שלנו הוא על הקשיים ולא על ההנאה.
לפעמים אנחנו לא מוצאות את ההנאה שברגע הזה, אז נחפש הנאה ברגע אחר.
אומרות לעצמנו- "כש X יקרה אהיה מאושרת, אחוש הנאה, יהיה לי טוב" בנתיים אנחנו במירוץ, סביב ה'זנב' אבל כל זמן מחפשות משהו טוב יותר מאשר מה שיש לנו, נשאף מצד אחד אך נחוש תסכול מצד שני. גם כשאנחנו מגיעות אל היעד- האושר לא נמשך יותר מדיי זמן ואנחנו זקוקות ליעד נוסף כדי לחוש אושר...
הרחבת נקודת המבט שלנו על המצב יכולה לעזור לנו כאן.

כאמור נעצור ונכיר במה שטוב לנו כבר עכשיו אבל גם נדע להסתכל על הדברים (בלי לחטוא לאמת שלהם) עם הסתכלות אחרת.
אם נחזור לל' המתאמנת שלי- כשהיא החליטה שבסדר העדיפויות שלה נמצא הבן שלה ולא חשיבות המסיבה והסדר שבה היא גם שינתה את נקודת המבט שלה על קושי אפשרי שיכול להתגלות במסיבה. אם תשכח את ההפתעות לכל הילדים זאת תהיה עוגמת נפש אבל היא תעביר מסר לבן שלה שהיא גם בן אדם וגם לה זה קורה וביום שלמחרת בגן המסיבה כאילו תמשיך בכך שיחלקו לכולם את המתנות. לאורחים שאינם מהגן אפשר לשלוח בדואר ולספק מזכרת מיום הולדת מיוחדת שלא תישכח!
כאן שינינו את נקודת המבט מכישלון- לייחוד והמשכיות של המסיבה.

אני חוזרת על דוגמא שאני תמיד נותנת בערבי החוויה שלי ובמאמרים על מקלחת בסוף יום שעם נקודת מבט נכונה יכולה להיתפס כזמן עצמי, השקעה בחשיבה והנאה רגעית ולא רק כמשהו שעלי לעשות היום.
נקודת מבט היא הסטה למיקוד חיובי אבל גם תשומת לב. חשוב לי בנקודה זו לדבר על ההנאה מהרגע- היכולת לנצור את הרגע, לעצור ולהנות ממנו.

איך? כמו בכל דבר פשוט להזכיר את זה לעצמנו ולהתאמן על זה. מעצם זה שאת קוראת כרגע את השורות האלה זה כבר ייכנס לך לתודעה ויקבל חשיבות, משמעות. כדאי לשים לב לדברים הקטנים החשובים לנו. איך? דרך אחת היא בעזרת החושים שלנו- שמיעת מוסיקה מהנה, הנאה מהמילים, מהצלילים, מריקוד, לטעום אוכל טעים ולהחזיקו בפה כמה רגעים, לנצור את הטעם, להנות, להריח משהו טוב לעצום עיניים ולהיזכר בדברים טובים, בארגז החול עם הילדים- לחוש את החול לחשוב איך זה מרגיש לי? להנות ממגע עם הילדים ובכלל (מסאז' טוב אף פעם לא מזיק..) ולהכניס לעצמנו לתודעה ששכחנו לחוש כמבוגרים את כל הדברים האלה.

כשאנחנו נוצרים משהו בזיכרון זה משמעותי לנו ואז ההנאה מקבלת גם גיבוי תודעתי וכל אירוע כזה הופך משמעותי לטווח ארוך. משהו שכמובן צריך לתחזק כל הזמן, להגמיש, ליצור גירוי חדש ופשוט כדי לא לשכוח את הרגעים האלה.
חלק מנקודת המבט זה גם פרופורציות –יש מקום גם לראות כל דבר בסדר הגודל המתאים לו. לפעמים עם האימהות ובזכותה אנחנו רואים דברים אחרת, מעריכים אותם יותר ונזכרים מה חשוב לנו באמת. לפעמים מרוב עומס לא רואים גם את זה- חשוב להכניס לפרופורציות כל דבר וכך להרחיב עוד את נקודת המבט שלנו על סיטואציות מסוימות.
החליטי על טקס שאת עושה כל יום ומוקדש רק לך –בו יש הנאה מהרגע: קוביית שוקולד עם דגש על טעימה ונוכחות שלה, שיחה עם חברה טובה, הליכה, מריחת לק ועוד..
(בדיוק כמו טקס צחצוח השיניים אפשר להכניס טקסים קטנים—כהרגל שיכולים לשפר את נקודת המבט שלנו ולזכור לנו לא לשכוח להנות).

קושי וחשיבותו:
הקושי מזכיר לנו להיות אסירי תודה על דברים שקודם נחשבו טרוויאליים ומובנים מאליהם. כשחלילה אנחנו חולים אנחנו מבינים כמה מהנה להיות בריא. אנחנו לומדים!
קושי ותקופות קשות מגבירות את היכולת שלנו לחוות הנאה. למעשה, הן מונעות מאיתנו לקבל את ההנאה כמובנת מאליה.
בנוסף, תשומת לב ומיקוד בהנאה משכיחה מאיתנו את הכאב, המאמץ והקושי.

דמיינו קבוצת כדורסל מתרוצצת על המגרש. השחקנים סוחטים את עצמם עד לקצה גבול היכולת. האם הם שמים לב לסבל שהם מרגישים, למאמץ המתיש? – בקושי. הנאת המשחק גוברת על ההרגשה האחרת.
ומה אם הייתם מבקשים מהם לעשות את הניסוי הבא:
"שחקו כדורסל כרגיל – רוצו, קפצו, קלעו והגנו. אבל הפעם בלי כדור!"

כמה זמן לדעתכם הם יוכלו להמשיך לשחק? אולי חמש דקות! בלי כדור, אין שום דבר שיסיח את דעתם מהקושי. ואין למשחק משמעות. עכשיו, כל צעד כואב להם ומצער אותם.
תחזירו להם את הכדור, והם ישחקו שעתיים נוספות!
בחיים, תזכרו כל הזמן את הכדור. התמקדו במטרה – והפכו כל סבל להנאה.
יש האומרים שככל שההנאה גדולה יותר, נדרש מאמץ גדול יותר.
ראו אותנו כהורים. מה גורם האושר וההנאה הגדול ביותר להורים? ילדיהם.
ומה גורם הצער הגדול ביותר להורים? ילדיהם. זה כל כך משמעותי להורים שזה נמשך ויש כאן הנאה וקושי שחיים יחד. כמו רוב הדברים בחיים..

האהבה של האחר, ההכרות המעמיקה (ידע- מודעות) נותנת גם לנו הרבה משמעות ונתינה עצמית ובגלל המיקום של זה בסדר העדיפויות שלנו- הקושי נסבל ואנחנו נהנים מזה גם אם זה כרוך בסבל לפעמים.
לכן, אם אנחנו רוצים להצליח בחיים ולהיות מאושרים, העיקרון אינו להימנע לחלוטין מצער או סבל – זה דבר בלתי אפשרי. אלא, להתמקד בהנאה ובאושר שאנחנו מקבלים תמורת כל המאמצים שלנו.
לסיכום, ההנאה נותנת לנו כוח או במילים אחרות 'אושר'. אם טוב לנו בחיים, אנחנו מוכנים לתת, לעשות עבור אחרים, אנחנו ניגשים למטרות ביתר קלות, יכולים לגשת ולטפל במשימות הקשות ביותר מתוך התלהבות וביטחון עצמי. אנחנו יכולים להסתדר עם המון קשיים, משום שההנאות והמשמעות שלהן עבורנו במידה הנכונה, הטעינו אותנו ברמת אנרגיה גבוהה – רמת אושר גבוהה – שדוחפת אותנו קדימה בשמחה.
אה.. וכן, אפשר ללמוד את זה! חלקנו לומדות את זה לבד, עם החיים, ההתבגרות, ההבנה וחלקנו מתוך תהליך מודע- רצון והחלטה לשנות את העניין בעצמנו.