סטודיו גולדי - על כלבים, עבדים וילדים
אשליית הכוח. ...היא יושבת מולי, מישירה מבט. מסירות, דאגה ובטחון בקולה, כשהיא מסבירה לי את כללי ההתנהגות שהנהיגה בביתה, עם ילדיה. היא באמת מאד אוהבת אותם, את שלושתם, היא באמת אירגנה את החיים כך שתוכל להיות איתם הרבה ולתת להם כל מה שהיא יכולה
* * * תישאר איתי אבא בבקשה, בוא לא נחמיץ את הנקודה. אפשר גם לאהוב וגם להיות ברור. אתה לא חייב לשים את הלב שלך ב-HOLD כשאתה מביא את הרצון שלך לילדיך. והילד שלך, או הילדה שלך- הם בכל מקרה רוצים לדעת מה חשוב לך ולאמץ את זה, ללכת אחריך. אולי נדמה לך שהם לא רוצים, כי אחרי הרבה שנות אילוף ועונשים וגערות הכל כבר הסתבך. אבל אני מזמין אותך לחזור לצעד א'. כי אתם ביחד. זה לא רעיון, זו תחושה. של ברית. תחושה שאו שהיא קיימת, או שלא קיימת. ותחושת הברית הזאת מתקיימת רק בין שווים, בין אוהבים. אין ברית של אהבה בין אדון לעבד שמאיימים עליו או מענישים אותו. אין ברית של אהבה בין איש לכלב - שמפחד מבעליו. ואין ברית כזו בין ילד שחווה ריחוק, נוקשות ופחד לבין אבא שלו.
|