על פגיעה מינית והורות פעילה

"באחד מימי שישי הילדים יצאו לבד החוצה, באופן חריג", מספרת אם לילדים שנפגעו בשכונת נחלאות בירושלים. ימי שישי, יש לציין, מועדים לפורענות, כי האימהות טרודות בהכנות לשבת. "הילדים שלי סיפרו שהוא חיכה להם בחוץ, הוריד להם את התחתונים ונגע בהם. הם חזרו הביתה ואמרו: 'מישהו עשה לנו משהו לא צנוע'. רצתי החוצה וראיתי אותו. שאלתי אותו: "אתה ראית מישהו או משהו?" הוא הניד בראשו לשלילה, ובזה זה נגמר. חודשים הם לא אמרו לי שזה הוא, עד שהוא נעצר. רק אז הם סיפרו".

אחד התחומים שבו אנחנו מאד רוצים לקוות שהכול בסדר ושהכול ימשיך להיות בסדר,
גם אם אנחנו לא יודעים בדיוק מה לעשות בתחום הזה, זה תחום הפגיעה המינית.
יש משהו פאסיבי וקצת תמים בתקווה הזו שלא יקרה לילד שום דבר רע. בסופו של דבר החיים מורכבים,
וישנם איומים כאלה ואחרים, וכדאי להתכונן אליהם מראש. לרובנו יש פוליסת ביטוח רכב, ופוליסת ביטוח חיים. זו צורה של ניהול סיכונים. אנחנו לא ממתינים עד שיקרה משהו, אלא מכינים תשתית לטיפול בסיכון אפשרי. תחום הפגיעה המינית הוא בהחלט אחד התחומים שכדאי שנהיה בו מתוכננים מראש, שנכין תשתיות חינוכיות למניעת הפגיעה, ושננהל את הסיכונים האפשריים בצורה מושכלת.

הניהול הזה מחייב אותנו כהורים לעבור מהורות פאסיבית, כזו המקווה שהכול יתנהל על מי מנוחות להורות פעילה, המקדמת סיכונים אפשריים בעיניים פקוחות.

מומלץ שתשומת הלב שלנו כהורים תתרכז בשני תחומים עיקריים:
1. הקניית תפיסת עולם שתהפוך את ילדינו ל"קשים להשגה" לפוגעים פוטנציאלים.
2. שמירה פעילה.

מהם המרכיבים בחינוכו של ילד שעשויים להפוך אותו לקשה להשגה?

ראשית, אין ברירה, צריך לדבר עם הילדים שלנו על התופעה של אלימות מינית, לומר להם שיש ילדים,
או מבוגרים שפוגעים בגוף שלהם לא רק באמצעות מכות, אלא באמצעות פגיעה באברים המוצנעים.
זה נכון בכל גיל, וזה נכון לבנים ולבנות כאחד. אין לילד שום אפשרות להתגונן מתופעה שהוא כלל לא מודע אליה, ולכן אין שום אפשרות אחרת אלא לספר על התופעה הזו, גם במחיר אובדן התמימות.
תמורת המחיר הזה אנחנו מרוויחים יצירת שפה של אמון עם ילדינו, שפה שבה "הכול על השולחן".
לאחר שהילד מכיר את התופעה, עליו לדעת שהגוף שלו הוא שלו. הוא גם צריך להיות מסוגל לומר את זה.
איך אנחנו מייצרים אווירה כזו שבה ברור לו שהגוף שלו הוא שלו? אנחנו נאמר לו את זה שוב ושוב,
אבל בנוסף לכך, גם אנו, כהורים, צריכים לכבד את העיקרון הזה. כשאני לוקח את הבן שלי לבריכה ומקפיץ אותו למעלה ולמטה, אשאל אותו מידי פעם: זה נעים לך? אולי זה מפחיד אותך? אולי זה גבוה מידי?
כך גם כשמדגדגים אותו, וכן, גם כשסבא רוצה נשיקה. אם הגוף שלו הוא שלו, המשמעות היא שהוא מחליט לבדו מה נעים לו ומה לא. ייתכן שיהיו לזה מחירים של אי נעימויות, אבל תאמינו לי, זה שווה את זה.

המרכיב השני הוא "בלי סודות". מדובר בעיקר ביצירת אקלים, לא בקביעת חוקים.
אנחנו מעוניינים ליצור עם ילדנו מגיל קטן מערכת של אמון כזו שבה הוא ידע שהוא יכול לספר לנו הכול.
התגובות שלנו תמיד תהיינה מכילות ומעצימות. אנחנו לא נכעס עליו. אנחנו תמיד נפרגן לו ונחמיא לו,
או אולי ננחם אותו. הוא תמיד ירגיש טוב יותר לאחר שסיפר. אקלים כזה של אמון יהפוך אותו לילד שמספר.
וגם כאן, הוא צריך להיות גם מסוגל לומר שהוא ילד שמספר הכול להורים.
זה בסדר שיש לילד או לילדה דברים שהם שומרים לעצמם, אבל כשהילד מרגיש קבלה וכבוד יש סיכוי רב יותר שהוא יצליח לספר שניסו לפגוע בו, או שעשו לו משהו לא נעים.

שני המרכיבים האלה יהפכו את הילד שלכם ל"קשה להשגה". מחקרים מראים שפדופילים נוטים להתרחק מילדים אסרטיביים, ילדים שיודעים לומר: "הגוף שלי הוא שלי ואסור לך לנגוע בו", או מילדים שאומרים שיספרו להורים מה הוא עשה להם.

נוסיף, שילדים שיש להם קשיים חברתיים, ביישנות יתר, חוסר ביטחון עצמי וכדומה, עלולים להיות פחות אסרטיביים, מה שמעמיד אותם בסיכון גבוה יותר. מומלץ מאד לטפל בקשיים האלה, כדי להפוך אותם לפחות פגיעים.

התחום השני הוא השקעה הורית בשמירה על הילדים, פשוט כפי שזה נשמע – קשר עין עם הילדים בגן המשחקים, דלתות פתוחות בבית וכן הלאה. לאחרונה מדברים הרבה על הסיכונים ברשת האינטרנט.
זה סיכון אחד שצריך לשמור מפניו. אך מעבר לכך צריך לדעת שפדופילים אינם אנשים ווירטואליים.
הם אנשים ממשיים. את הפגיעות הקשות יותר הם יבצעו במפגש פיסי. נסו להיכנס לראש שלהם.
היכן הם עלולים לנסות לפגוש את הילדים שלכם? גבר התחיל לעבוד במתחם של ילדים,
במשרה שבדרך כלל מוחזקת בידי נשים? זו נורה אדומה. גבר מסתובב בגן המשחקים בשכונה מבלי שהוא משגיח על אף אחד? זו נורה אדומה. זה שווה אפילו צלצול למשטרה.
חשבו פעמיים לפני שאתם הולכים לישון אחר הצהריים ומשאירים את הילד לבד.
ישנם מקומות וזמנים מועדים לפורענות, ושעות שההורים ישנים הן אחד הזמנים הללו.
שני התחומים האלה, גיבוש האישיות של ילדיכם ושמירה ממשית עליהם אמורים לשפר את המוגנות של הצאצאים. זו עדיין אינה מוגנות הרמטית, אבל זו התחלה.

עכשיו המחיר. הזכרנו כבר את אובדן התמימות של הילד, כמחיר הכרחי. אך מעבר לכך, השקעה מסוג זה דורשת משאבים. שמירה על הילדים דורשת זמן וגם פיתוח נוסף של המודעות לאחריות ההורית.
גם תשומת לב להרגלי המחשב שלהם דורשת זמן וריכוז. יצירת מערכת יחסים של אמון גם היא דורשת הפקדות בחשבון האמון המשפחתי. היא דורשת גם משאבי נפש רבים שלכם. יש לכם סדר יום. הוא כבר מלא. תצטרכו להוציא ממנו משהו בכדי ליישם את ההצעות האלה. ויחד עם זה, אנחנו המשענת האולטימטיבית של ילדינו. אנחנו שם בשבילם תמיד, והידיעה הזו מקילה עלינו לפנות מקום לדבר החשוב מכול, המוגנות שלהם.


אודי ומירי - הפגיעה המינית, פוקחים עיניים