חופשת לידה

חופשת הלידה הראשונה שלי היתה מהממת. הייתי בטוחה שאני האמא הכי רגועה בעולם והכי "קולית" שיש (עכשיו בחופשת הלידה השנייה אני מבינה מה זה להיות אמא רגועה :) אבל הכל יחסי).

הכל היה לפי הקצב של הבייבי שלי, כשהוא היה קם, אני הייתי קמה. כשהוא היה מחליט שבא לו לישון, הייתי ישר נכנסת מתחת לפוך (היתרונות של חופשת לידה בחורף). כשהתחשק לי, והתחשק לשמש לצאת, היינו יוצאים לטייל, הולכים לפעילויות בקניון ונפגשים עם חברות שלי וחברות חדשות שהכרתי בחופשת הלידה. אבל לא משנה מה, תמיד היינו חוזרים הביתה סביב השעה 3 בצהריים לשנת צהריים טובה, מכורבלים ביחד במיטה- וככה צוברים כוחות עד לשעות הערב.
התקשיתי מאוד להיפרד מהאוצר הקטן ולא פחות מחופשת הלידה המהנה והכייפית שהיתה לי. כשהיה בן שנה, כבר לא היתה ברירה וחזרתי לעבוד (לגן הוא הלך רק כשהיה בן שנה ושמונה חודשים אבל זה פחות רלוונטי כרגע).

ואז הגיעה לה חופשת הלידה השנייה. ציפיתי לה בכיליון עיניים ולא האמנתי שחופשת הלידה יכולה להיות אפילו יותר מהנה מהראשונה, ולשמחתי הרבה טעיתי. מהרגע הראשון בבית פשוט היה כיף ורגוע. אין כמעט דברים חדשים ללמוד כי בכל זאת עברתי כל כך הרבה עם הגדול שלי ונשאר רק הכיף. פתאום הבנתי את כל סוגי הבכי. ישר הייתי יודעת אם היא עייפה, רעבה או סתם בא לה קצת את אמא. לא התרגשתי מכל בכי, כי מה לעשות, כשיש עוד אחד בבית לא תמיד אפשר לקפוץ בשנייה הראשונה ואז הבנתי שגם אם אני לא מרימה אותה ישר אלא מדברת איתה בזמן שאני מקלחת את הגדול לדוגמא- היא נרגעת מהקול שלי. מודה שעם הגדול שלי לא ניסיתי את זה כי כמעט תמיד כשבכה הייתי פנויה לרוץ אליו.

הבעיה בחופשת הלידה השנייה שהיא כל יום עד השעה שלוש בלבד, ומהשעה הזו אנחנו צריכות להתארגן כדי להביא את הגדול מהגן. מה שאומר שהלכה שנת הצהריים הכייפית שהיתה עם הגדול, שצריך להעיר את הקטנה אם היא ישנה כדי לאכול בשביל להימנע ממצב שתצטרך לאכול בדיוק בדרך לגן. כלומר, חופשת הלידה השנייה היא פחות או יותר חצי מהזמן!! ומארבע כשהגדול חוזר מתחילה החוויה האמיתית- לדאוג לאטרקציות עבורו ולכמה שיותר זמן איתו (אין מה לעשות, עם הקטנה הייתי עד עכשיו.. עכשיו תור הגדול) וכל עוד היא קטנה מידי בשביל שיוכלו לשחק ביחד צריך לתזז בין השניים. מה שכן, יש למה לצפות! פחות או יותר כשהקטנה הגיעה לגיל שנה, פתאום אחר הצהריים נהיה הזמן הקל יותר, הילדים מעסיקים אחד את השני, ואין רגע משעמם. נכון שלפעמים אחד רוצה משהו אחד והשני משהו אחר ואז קצת יותר מסובך לרצות את שניהם אבל רוב הזמן כייף לי, אני מאושרת לראות אותם ככה ביחד, ולהם גם כיף ולא משעמם לרגע :)

אז מה אני יכולה להגיד על חופשת לידה?
כיף אמיתי ששווה לנצל עד תום. חבל שבמדינה שלנו צריך להיות עשירים בשביל ליהנות עם הילד שלך אחרי גיל 3 וחצי חודשים (זה ממש לא המקרה שלי- אבל אני לא מסוגלת לשחרר..) XOXO.